<h1>סדר נתינת הגט לרשב"ץ</h1>
<h2>דף כא:</h2>
סדר נתינת הגט כל מי שאינו בקי בטיב גטין וקדושין לא יהא לו עסק בהם. ואפילו נעלם ממנו דבר אחד שלא שמעו ולא למדו אל יורה בהן פן יתיר אשת איש ויביא ניאוף וממזרים בעולם עד כאן לשון רבינו ישעיה אחרון. יען כי סדר כתיבת הגט וחתימתו ונתינתו מפוזר ומפורד ורבו בו דעות אמרתי אלקטה נא בשבלים ואסדרה סדור מתוקן לעושי המלאכה על פי הרמב"ם וספר התרומה וסמ"ג ומהר"ף ומהרא"ש ובנו באבן העזר, ועל פי אשר ראיתי מרבותי מאשר אני זכור. צריך שיהיה הקלף והדיו משל בעל שלא יהיה גזל דבעי' ונתן או יתננו לו במתנה, והבעל יגביהם לקנותם ומר"ג ומר"ק הזכירו גם הקולמוס, והרא"ש לא הזכירו כלל ולכולי עלמא בדיעבד כשר. לשון אבן העזר בשם אביו, וסמ"ק כתב צריך ליתן הקלף והדיו והקולמוס לבעל האשה, וצריך לדקדק מי הם ...בעלים של הקלף והקולמוס והדיו שיתנם לבעל האשה, ואם יהיה לאשה תתן לו לאישה ויהיה משלו עד כאן. עוד כתב וגם אמרו חכמים בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר והדיו אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר כדי שלא יעגנה והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמר פרק שני דגטין [כ' ע"א] עד כאן לשונו. ויזמין לו הבעל סופר ושני עדים כשרים לא קרובים לבעל ולא לאשה ולא זה לזה לשון סמ"ג ומר"ג. ואם הסופר אינו קרוב די בעד אחד עמו לדעת האלפסי וכשר ור"י פוסל וחוששין לדבריו הלכה למעשה. והרי"א כתב שאם חתם הסופר עצמו ועד אחר עמו בשאר שטרות כשר. ובגט יש מכשירים ויש פוסלים וכדברי הפוסלים כן כתב הרב בראית י"ד. חתם סופר ועד רבו האוסרים ויש ליזהר בדבר כי אמאי נאמן הסופר הלא הוא נוגע בעדות כי נוטל שכר מן הגט. ונ"ל דמיירי כשאינו נוטל שכר רק מעט שכר בטלה ע"כ. נראה לי דהאידנא דנוטל שכר הרבה יש ליזהר שלא יהיו העדים קרובים לסופר דאל"כ ליכא עדות כלל ואין דבר שבערוה פחות משנים. כתב הרב ר' יצחק אור זרוע שלא יטלו עדי הגט שכר כי אם שכר בטלה כדאמ' פ' ב' דייני גזירות [כתובות ק"ה ע"א] גבי קרנא דנוטל שכר לדין דיני בטלה וה"ה עדים עכ"ל. וישאל הרב לבעל המגרש אם נותן גט זה מרצונו בלי אונס כלל ויאמר הבעל הן. ויושיט הבעל הקלף והדיו לסופר בפני העדים ויאמר לו בפניהם כתוב גט לשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתות. ואתם עדים תחתמוהו לשם כריתות במעמד הסופר והנני מבטל בפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל הגט הרי הם בטלים וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיבטל מחמתו והרני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל הגט זה מחמתו או שיורע כחו של גט זה מחמת אותה מודעה או אותו דבור. הרשב"א. לשון אבן העזר בשם אביו והנני מגרשה מדעתי בלב שלם בלא שום אונס ותנאי ע"כ. ויזהר מאד שלא יזכיר שום תנאי מן המעות שיש לו לקבל ולא שום תנאי אחר אלא יתקנו הכל קודם לכן. על כן טול אלו וכתוב גט כשר לפלונית בת פלוני אשתי שתהא מותרת לכל אדם ויאמר לעדים ואתם חתמו זה לשון אבי העזרי. ותמיד כשיזכרו הבעל והאשה יזכירו שם הבעל ואביו וכנויו ושם האשה ואביה וכנויה. ואומר רבי' שבתחלה כשהבעל אומר לסופר לכתוב גט אומר לו אני נותן לך רשות לכתוב הרבה גטין כדי שתחפוץ עד שיהיה לדעת הרב שבעיר ואם חפץ לעשות גטין הרבה מחמת ספק וליתנם כולם שתוכל לעשותם וכן יאמר לעדים לחתום בגטי' הרבה בלא רשותו עד שיהיה הגט לדעת כולם או לדעת המחמיר יותר דאל"כ אם כתב גט שהיה כשר כבר עשו העדים שליחותם ושוב אינם יכולים לכתוב ולחתום גט אחר. ואם נמצא כתוב בשם רבינו יחיאל וכן בשם רבינו יוסף קלצין שאין לעשות כן משום דתלי בפלוגתא דיש ברירה מדאוריתא או לא, ור"י לטעמיה דאמ' דהלכה כר' אליעזר בן יעקב [נדרים מ"ו ע"ב] דאמר דיש ברירה אפילו בדאוריתא לכך די שיאמר לסופר ולעדים שיכתבו ושיחתמו כל כך שירצה הרב. אבל לרבינו תם דאין הלכה כר' אליעזר בן יעקב יש לחוש, לכן יש לבעל לחזור ולצוות לסופר ולעדים בכל פעם ויאמר עוד שעושה זה בלי אונס כלל בלב שלם. כתב סמ"ג שמא אין די במחשב' וכן בגט צריך לשמה וצריך אמירה. וצריך ליזהר שלא יעשה הבעל שליח לומר לסופר לכתוב הגט ולא לעדים לחתום אלא יאמר הוא בפיו. אבן העזר כתב בשם אביו וטוב שיהיה הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב ויחתם וינתן הגט לידה, והר"מ ב"ם כתב דצריך הבעל שיהיה אצל הסופר וכו', אבן העזר ואם יצא הבעל אין לפסול הגט כל זמן שלא שמענו שבטל, וצריך שיהיו העדים שם בשעה שכותבו הסופר ואחר כך יחתמו אותו ולא יקנו שני כתי עדים. יש לדקדק מלשון תשובת שאלה דהרשב"א [ח"א סימן אלף קס"ג] שאין להניח לכתוב הגט לבעל, גם שלא יאמר הבעל לסופר שיכתוב כך או לא יכתוב רק יאמר לו בסתם כתוב גט כשר. שאלה גט שכתוב בו תרוכית בויו ארוכה וכו' ת"ש. גם מלשון הרמב"ם נראה דאין להניח לכתוב הגט למשומד, דפרק ג' דגירושין [הט"ו] כתיב הכל כשרים לכתוב הגט חוץ מחמשה גוי עבד וחרש שוטה וקטן ואפילו האשה כותבת גיטה. ישראל שנשתמד או שהוא מחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו עד כאן לשונו. ואם עושה שליח להולכה ישביעו הבעל שלא ימסור מודעא ולא יבטלנו לא הגט ולא את השליח. הרא"ש. צריך לעשות כל שלוחי הגט בעדים ואם שליח של בעל נותנו לשליח קבלה פסול והלכתא כרב [גיטין ס"ג ע"ב] דאמר אין אשה עושה שליח לקבל גיטה עכ"ל ר"ת. צריך לעשות השליח קודם כתיבת הגט, וצריך לדקדק שיהיה השליח והמשלח גדולים בשנים לפי שאין שליחות בקטן וגם קטן אינו עושה שליח, ואם יש לו זקן אין לבדוק ולדקדק, הגהה סמ"ק. הר"י מקורביי"ל ומרפ"א נהגו להושיב דיינים לקבל עדות השליח (אף) [אך] בדיעבד אין לחוש. ויקראו אותו קודם מסירה לשליח ולאחר מסירה לשליח משום דאמר עייליה תותי כנפיה וחלפיה ויבטל כל מודעות ויקבל חרם שלא יבטל הגט ולא השליח ונותנו לאשה ויקראו אותו קודם נתינה ולאחר נתינה. ובמקום שהשליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך שיתנהו השליח בפני שלשה לפי שהגט מתקיים על פיו כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם דקיום שטרות צריך שלשה ואי אתי בעל ומערער לא פסיל ליה. ואם היה השליח עצמו כשר להיות דיין הרי הוא ממנין השלשה עד כאן לשון הרי"א, האומר תן גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה אבל אם עשתה האשה שליח לקבלה וקיבל הגט שלוחה אף על גב דמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה כשר. האומר תן גט זה לאשתי ורוצה לחזור יחזור דחוב הוא לה. עד כאן לשון הרי"א. הוכיח רי"א שאף אם אינו מכירה יכול להיות שליח אף על פי שאינו מכירה תחלה ואפי' לרב ששת דאמר פרק שני [כ"ג ע"א] דסומא אינו יכול להיות שליח משום שאינו יודע מי נטלו ומי נתנו היינו דוקא בסומא דאיכא למיחש פן יטעה יותר אבל פקח נעשה שליח אף על פי שאינו מכירה כי אין יכולין להטעותו כל כך בקל. עד כאן לשון הרי"א פרק שמיני דגרושין. יש ליזהר שלא לעשות שליח כשהם בעיר אחת מרפ"א. אין הסומא יכול להביא את הגט במקום שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שהרי לא ראה כתיבתו וחתימתו ואינו יכול להעיד עליו, לפיכך אם ראה כתיבתו וחתימתו ואחר כך נסתמא הרי זה מעיד עליו הרי"א. לא ישלח אדם כתב ידו על ידי אחרים לסופר ולעדים לכתוב ולחתום לי גט בין שהוא חרש בין שהוא פקח סמ"ק. והרי"א כתב אבל כותב בכתב ידו ונותנו לעדים ויכתוב בו כתבו וחתמו תנו גט לאשתי, ואם שלח להם בכתבו על ידי אחרים הרי זו ספק מגורשת עד כאן. ויאמר הבעל לשליח לפני העדים והבית דין פלוני בן פלוני התקבל גט זה לאשתי פלונית בת פלוני ותזכה לה בו והרי היא מגורשת ממני מעכשו ומותרת לכל אדם, ויתננו מיד ביד השליח, והשליח יאמר בפני הבית דין והעדים הנני זוכה בגט זה לזכותו לפלונית בת פלוני אשתך, והשליח יאמר לאשה בלשון זה הא לך גט זה מפלוני בעליך המכונה פלוני בר ר' פלוני והתקבלי גט זה שמסר לי בעליך והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם כל זה יאמר בשעת נתינה קודם שיגיע הגט לידה. הגהה סמ"ק. ואחר כך ישבו הדיינים ויכתבו איך ראו נתינת הגט ויחתום הבעל עצמו מכתיבת ידו שהוא מודה כל הנעשה, וגם צריך ליזהר ולדקדק באשה העושה שליח שתהא גדולה בשנים ובסימנין, ואם אין השנים ידועים רק על פיה צריך רבוי שערות שחורות גדולות ושוכבות כדי לכוף ראשון לעקרן כמו גבי חליצה לפי שאין שליחות לקטן סמ"ק בהגהה.
סדר נתינת הגט מן השליח לאשה. יושיבו בית דין שלא יהיו קרובים, ויראה השליח ההרשאה לבית דין ולשאול לאשה אם מתגרשת לרצונה, צריך לשאול אם מכירים הם שזאת היא אשת המגרש, ולקרות הגט קודם נתינה. צריך לשאול לשליח אם לא בטל הבעל שלחותו ולהשביעו. צריך שיהיו עדים שיכירו עידי ההרשאה. צריך לשאל לשליח אם הוא זה הגט שנתמנה עליו ונעשה שליח ואם הוא מכיר אותו שלא נתחלף, ויתנהו לאשה. ואחר כך יקראו אותו פעם שנייה ואחר כך ישאל לשליח אם זה הגט שנתמנה עליו ואם הוא מכירו. ואחר כך יטילו חרם שלא להוציא לעז על הגט ואם מינתה האשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה יתננו בעלה לשליח ואין לחוש משום קורבא לגבי האי שליח הואיל ואין נעשה עד. ויאמר הבעל התקבל לה לפלונית אשתי או ארוסתי בת פלוני המכונה כך וכך והרי היא מותרת לכל אדם ויקבלנו לפני עדים כשרים והעדים יקראוהו תחלה וישתיקוהו לבעל שלא יזכיר שום תנאי כי שוב לא יוכל למחלו עד שיקיים תחלה כדאמר [ע"ד ע"ב] חזר ואמ' לו מחולין לך מהו וכו' ואותם עידי מסירה יכתבו ויחתמו שקיבל פלו' גט פלו' בפניהם עד כאן רבינו תם. אשה העושה שליח לקבל גיטה על ידי הרשאה חותמים העדים בהרשאה ואפילו לא יכירו הבעל והשליח המורשה. ר"ת. רי"א [ע"ב ע"א] כתב סופר לשמה אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי זה גט בטל עד שישמעו את קולו שיאמר לעדים חתמו ולסופר כתוב. ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה ר' יוסי באומר אמרו שמע מינה דהלכתה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח, ואפילו באומר אמרו, ולא דמי לשליח הגט ולשליח קידושין דהתם הגט והקדושין בידיהן ולא הוו מילי על כן יכולין למנות שליח זה שליח אחר, אבל שליח לקבלה אינו יכול למנות שליח אחר שאין בידו כלום. עדים שאינם יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק או רושמין וממלאין העדים הקרעים דיו. במה דברים אמורים בגיטי נשים וטעמ' משום עגינא אקילו בה רבנן אבל בשאר שטרות אם יודעין לחתום ולקרות כשרים ואי לא אין חותמין עכ"ל רי"א. לשון הרא"ש ויחתוך הסופר הקלף למדת הגט שלא יצטרך לחתוך ממנו כלום, ואם טעה הסופר בשטה ראשונה לא יתחיל בשורה אחרת אם לא יקצוץ תחלה דאם לא כן הוי מחוסר קציצה, ויהיה ארכו יתר על רחבו עם העדים, אורך השטה נקרא רחבו, ושלא יהיה הקלף נקוב. צריך שיהיה ארכו יתר על רחבו כמין ספר ולא יהיה נדמה אגרת, מהר"ף ונהגו שלא להקפיד ע"כ. ולבי מגמגם איך נהגו שלא להקפיד לכתחלה וכל הספרים כתבו דצריך. ונראה לי הטעם דנהגו שלא להקפיד בכתב כמו שכתב הר"ם בווי העמודים גבי ספר תורה שאין לעשות שעל ידי כך יקלקל לעשות אותיות קצרות או רחבות שלא כדת. אכן נראה לי שהגליון יש להיות ארכו יתר על רחבו כמו ספר תורה דמלמטה טפח, וכן משמע לשון אבי העזרי, דכתב והמגלה צריכה להיות ארכה יתר על רחבה ולא כתב והכתב וכו'. גם במקצת פוסקים תמצא בסדור הגט שהזכיר דין ארכו יתר על רחבו קודם דין שירטוט אם כי משמע דקאי אגויל, ודעתי נוטה. שמעתי דנזהרים שלא יתקן הסופר הקלף בוורניש פן יהיה הכתב ראוי להזדייף. וכתב ר"ת דכל שאיפשר לזייפו אפי' לא נזדייף פסול כדמוכח בגט פשוט. וישרטט כמו כן מן הצדדין ספר התרומה. וישרטט בו י"ב שטין לא פחות ולא יתר. מצאתי אין הגט נפסל אם פיחת או הוסיף מי"ב שיטין כיון שלא הזכיר בתלמוד. אבי העזרי. ועל השרטוט מקובל אני מרבותי שהשרטוט מבחוץ וכן עמא דבר. ואם תאמר אם כן אמאי אין משרטטין באבר, יש לומר דאפי' הכי נראה בפנים צבע כאבר, אבל בברזל או בקנה אינו נר' כשמשרטטין מבחוץ אלא כשמשרטטין מבפנים אפי' בברזל יש לחוש שלפעמים נראה לכך התקינו שישרטטו מבחוץ עכ"ל פרץ בן כמה"ר יצחק כהן ברצלוני. ויאמר הסופר בפניו ובפני העדים והבעל הנני כותב גט זה לשם פלוני בן פלוני ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני שיגרשנה בו, ויהיו שם עידי חתימה כשכתבו שידעו שנכתב לשמה ושיכירו שזהו הגט שכתב הסופר ואם שולחו על ידי שליח צריך שיהיה שם (גט) [גם] השליח כשכותבו כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם ויכתוב כתיבה תמה שקורין גרו"ס ולא יגיע אות לאות. ואם נתן הגט אין לפוסלה בכך, סמ"ק, והאותיות בעצמם בתיקונם כספר תורה ובלא זייונין אבן העזר, נהגו להחמיר לעשותם מוקף גויל ואם יש בו אותיות דבוקות יכול לגרר האותיות שביניהם להבדילם עכ"ל. לא צריכא דמערי [כ' ע"ב], מכאן מדקדק (הרמב"ם) [הריב"ם] שאין צריך בגט שיהיו האותיות מוקפות גויל מדקאמר הכי דמערי, ואין ראיה מכאן דאפשר הא דמערי כגון רגל כ"ף ונו"ן של שיטה עליונה נכנסת בתוך טי"ת של שיטה שתחתיה וכן של למד בתוך ההא וחי"ת של שיטה עליונה. מיהו אין צריך ראיה דהא דבעינן האותיות ממזוזה ותפלין שיהיו מוקפות גויל כדאיתא פ' התכלת [מנחות ל"ד ע"א] דהיינו משום דכתיב בהו וכתבתם דבעינן כתיבה תמה. ואין לומ' דילפי' כתיבה כתיבה מהתם א"כ אפי' ספר ודיו נמי ליבעי ומתניתין תנן [י"ט ע"א] דכותבין בכל דבר המתקיים ואפי' על עלה של זית. מיהו נהגו להחמיר להקיף האותיות גויל. ואם יש בו אותיות דבוקות יכול להבדיל הדיו שבנתים ולהבדילם. אבל אם נפלה טפת דיו לתוך הבית או לתוך הקוף ואינה ניכרת אות אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות דה"ל חק תוכות עד כאן לשון הרא"ש. ואם רצה לעשות מם פתוחה ונמשכה ידו וסתמה אינו יכול לגרר הדבוקה לפתחה דהוה ליה כחק תוכות, אם לא נעשית האות כתקנה כגון מדלת הא או כיוצא בו אין למחוק קוצו של הא לתגה ולעשותה ד סמ"ק. ובספר רבינו ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם מרפ"א. בספר התרומ' אומר שצריך לכתוב כתקון ספר תורה כל אות מוקפת גויל ולא תדבק אות בחברתה לפי שנראית הכל כאות אחת. וכבר בארתי ב"ה בראי"ת י"א שאם היה כתבו מבואר וניכר לכל עד שיודע לקרותו תינוק בינוני שאינו לא חכם ולא טפש שכבר למד קריא' הגט אף על פי שדבוקה אות לחברתה הרי זה גט כשר. אבל יזהיר דלתי"ן רשי"ן רשי"ן דלתי"ן. וכן כל כיוצא בזה שאין הלשון מבואר לכל. עד כאן לשון הרי"א. ויש ליזהר בכתיב' שתהיה כתב שידעו לקרותו הקטנים שאינם לא סכלים ולא נבוני' ולא יהיו האותיות עוברות מהשיטין ימין ושמאל לתוך הגליון. ונהגו להחמיר אפי' באות אחת מרפ"א. ולא יהיה בו ש[ו]ם טשטוש ולא יכתבנו על המחק ואם כתב וקיימו כשר בדיעבד אם ניתן אבל אין נוהגין כן מרפ"א. ותלי לכרעיה דהא' וכרעיה דקוף ומפרש פ' הבונה [שבת ק"ד ע"א] שהיא תלויה ויש לה תגין כלפי צד הרי"ש. ומיהו מצאתי בגי' פי' דלא מיפסלא בהכי ושאר האותיות לא נודע אם תלויה אם לאו ומדלא פירש אלא הני משמע דתו ליכא. עד כאן הגהה. הגהה סמ"ק. ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אעפ"י שקורין אותו תמיד בשם הראשון אותו שם שני דשינוי עיקר וכותבין שם השני קודם ואחר כך דמתקרי פלוני שם ראשון עד כאן לשונו. ויזהר לכתוב השני שמות פלוני הנקרא כך וכך ואם לא כת' הב' שמות אעפ"י שכתב וכל שום וחניכא דאית לי אין ראוי לגרש בו. הרי"א. אין כותבין שם האיש או שם האשה בשני שטין אלא בשיטה אחת וראיה ממה דאמר פרק אלו טרפות [חולין ס"ה ע"א] דשם אחד כגון כדרלעומר בחד שטה פסקינן ליה אלמא אי איפסקא לא מקריא כתובה ובגט כתיב וכתב לה. הרשב"ה. אשה אחת ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת חנה וכל העולם קורא אותה רבקה שהוא שמה הראשון אין להזכיר שם חנה בגט היאך נכתוב אם נכתו' חנה דמתקריא רבקה א"כ יראה ששמה חנה, וגם כי עיקר שמה הוא מדנכתב ראשון. ואיננו כן מאחר שלא נתקיים שם חנה אלא שנשתקע וחזר לה שמה הראשון אם כן פשיטא שאין שמה חנה וכל שכן שאין עיקר השם ואע"ג דאם היה השני מתקיים כלומ' שהייתה נקראת חנה אעפ"י שגם בני אדם קורין אותה תדיר גם בשם רבקה, מכל מקום היה שם דחנה עיקר, אבל זאת שאין שום אדם קוראה חנה פשיט' שאינו טפל ולא עיקר, ואם נכתוב רבקה דמתקרי חנה יהיה המזוייף מתוכו לכתוב דמתקריא והיא אינה נקראת כן, לכן אין לכתוב שם דחנה כלל אלא רבקה בלבד, ופשיט' דשם רבקה לא גרע מחניכה הניכרת וידועה לכל שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכה לחוד ואפילו לכתחלה, ואם כן פשיטא שיש לכתוב שם דרבקה לחוד. ודין זה בנשים בלבד. אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק על פי קריאת הספר תורה או על פי חותמיו בכתבו ובשטרותיו, אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרא בתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו. דאע"ג דהוה ליה שני שמות והאחד מחמת חולי פשיטא שבמקו' כתיבת הגט ונתינתו לא היו מכירי' כי אם בשם הכנוי ולא באחד משני שמות המובהקים אנו אין לנו להחזיק למובהק אלא אותו שהוא היה עושה עיקר דהיינו בקריאת התורה וחתימת שטר. ואם הוא משומד יכתוב בגט אם היה נקרא שמואל בקריאת התורה אנא שמואל המכונה כך כלומ' כנוי המשפחה וכל שום וחניכה דאית לי. ואין להרהר ולומר מאחר שבמקום הכתיבה והנתינה לא היו מכירין רק הכנוי היאך יכתוב אנא שמואל דמשמע שהוא עיקר והלא פסקו התוספות והפוסקים דכשיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל שמקום הנתינה עיקר ואם נקרא במקום הנתינה יוסי ובמקום הכתיבה יוחנן יש לו לכתוב אנא יוסי דאתקרי יוחנן וכל שכן היכא דהכתיבה והנתינה במקום אחד שיש לעשות במקום הנתינה מאחר דאין מכירין בשם האחד דהיינו אתחזק בחד שמיה לפירו' התו' הינו דוקא כגון בני אדם ששמם יוסי וקורין אותם יוחנן כדאיתא התם דהתם ודאי יש לכתוב לפי מקום הנתינה דאם שמו שם יוחנן ויכתבו יוסי אתו לידי לעז כדפירש שם תו'. שהרי איברו שאין לו שם אחר אלא יוחנן. אבל בכנוי לעז וכל שכן שם משפחה ידוע הוא לכל כי אין זה שם המובהק ואפילו במקום הנתינה שאין דרך בני אדם לקרא לבניהם אלא שם לשון הקדש בהכנסו לברית, ואף אם יכתוב אנא שמואל ידעו ויבינו גם בני מקום הנתינה שכך שמו המובהק. מעשה בא לפני מהר"ף באחד שהיה חולה והחליפו שמו בחליו והיו קורין אותו שם ראשון לגמרי והצריך הרב שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם האחרון ונתנם שניהם ביחד עד כאן לשונו. מצאתי במדרש מהמר' מנחם מלוניש כי צריך לכתוב שני שמות הראשון והשני כי כן מצינו ביעקב שכתוב בתורה [בראשית ל"ה] לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וגו' ושוב נמצא בכמה מקומות יעקב בתורה. כתב ראבי"ה שצריך לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה ולאתריה, ואומ' ר"ת דלא היא שהרי יש בני אדם שאין להם כנוי ולכך תקן לכתו' אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני על השם הטפל או המכונה פלו' אבל כנוי שהוא קצור השם כמו שמואל שימון מרגלית מרגלוטא צפורה פורה יצחק חקין אין זה לא שנוי ולא שם לשון רבינו תם בפרק השולח. כתב ר"י מקורדיל שאין צריך לכתו' בגט יצחק המכונה חקין דזה שם נערות שאין חלוק וכן פרץ פרצין ואהרן ארנין אבל החלוק מהכנוי יכתוב גם הכנוי. עד כאן לשונו. עוד מצאתי ובשמו' ידקדק יהודה דמתקרי ליאון וכיוצא בזה. ואם הוא כנוי שאינו דומה קצת לשם העבר[י] יכתוב המכונה בנדון או כיוצא באלו כך כגון יצחק המכונה קיטו או משולם המכונה מנייט או יחיאל המכונה בוניאון וכיוצא באלו, וכנוי האב לא יכתוב אבל יצחק דמתקרי איזק לא יכתוב וכן חיים דמתקרי ויואנט לא יכתוב. כשיש כנוי למגרש כמו ששמו שלמה וקורין אותו זלמן והוא כהן כותבין שלמה כהן המכונה זלמן ואין כותבין שלמה המכונה זלמן הכהן כדי שלא יהיה משמע שהכנוי הוא כהן אבל אינו כהן, והריחוק אינו מזיק וראיה מפסוק [בראשית י"ד] ויקחו לוט ורכושו אחי אברם ולא חש לכתו' לוט אחי אברם מאחר שהוא מוכרח. אבל בשאינו מוכרח יש לדקדק. אם הכנוי לשון צרפת כותבין מכונה ואם הכנוי בלשון הקדש כותבין דמתקרי. ועוד שמעתי דודאי הכנויין שהן משתנין מקטנות לגדולות כגון יצחק חקין לא כתבינן, אבל המשתנין מעברי ללעז אע"פ שהכל אחד כגון אביגיל אביגי כתבינן. כשיש לו או לה שני שמות בלשון הקדש כותבין העיקר דמיתקרי כך. לאשה דמתקרית כך ואם בלעז כותבין המכונה, וכשנשתנה שמו שם אחרון כותבין אותו קודם אע"פ דקרו ליה תמיד בשם ראשון, ואין כותבין שם כנוי האשה מחנה חנוניא כי אינו צריך כיון דעיקר חנה וכגון מיעקב קופין ומיצחק חקין. יש לכתוב בי"לא בגט באלף וכן על שם שאינו לשון הקדש, אבל כשהוא לשון הקדש כותבין בה"א כמו [כתובות ס"ה ע"א] חומה דביתהו דאביי, או חובה שהשם הוא לשון הקדש אבל כשאינו לשון הקדש כגון ילתא אבא אדא חסדא כולן נכתבין באלף וראיה רב אדא בר אהבה אדא שאינו לשון הקדש כותבין באלף ואהבה שהוא לשון הקדש בהא. כתב גאון שיש להכשיר אותן גטין שכותבין בעיירות היושבים על מי בארות טבעיים, וכתב בגט דיתבא על מעבורות כי אע"פ שטבעין מיקרו שפיר בורות כדאיתא גבי בור היחיד פרק עושין פסין [עירובין י"ח ע"א]. תשובת רשב"א [הובא בתשובות מיימונית לספר נשים סימן כ"ב] וששאלתם בעיר שהנהר חוץ לעבורה של עיר קרוב לתחום שבת היאך כותבין בגט אי מספקין מן הנהר לכל תשמישן למשרה ולכבס ולטחון ברחים כותבין שם הנהר ואם לאו לא יכתבו כלל דיתבא על נהר פלוני ואין לחוש אפי' יש בה נהר דלא חשיב שינה שם עירה ושם עירו אע"ג דאמר בגמ' [כ"ז ע"א] בשוירי מתא דיתבא על רכיש נהרא כדאשכחן [יבמות קט"ו ע"ב] בההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא והוה כתיב ביה בצד קלוניא וכו' פטיר ותריך ית פלונית אנתתי והיה בהן נהרות ולא הזכירם, מיהו נראה שם נהר שהוא בתוך התחום וכתבוהו בגט אפי' הוא חוץ לעיבורה של עיר לא חשיב בהך שינה שם העיר כדאמ' בגמ' [ר"ה ל' ע"א] קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום משמע דיושבת תוך התחום כוותיה חשיב. וכן אמר [חולין ק"י ע"א] ברמי בר חמא דאכל טחלי חוץ לתחום. וכן אמר במכות [י"א ע"ב] כשם שהעיר קולט כך תחומין קולט. (אבל) [מכל] הני ראיה דתוך התחום חשיב כעיר עצמה, ואפילו חוץ לתחום אם נראה עמה כדאמר פירקא קמא דמגלה [ג' ע"ב] כרך וכל הסמוך לה וכל הנראה עמה נדון ככרך ואמר סמוך אעפ"י שאינו נראה, נראה אעפ"י שאינו סמוך, ואמרינן נמי בפרק (כל הזבחים) [בתרא דזבחים (קי"ב ע"ב)] גבי שילה שקדשים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה וכתיב בהם הבאת מקום, ואעפ"י שיש לחלק מ"מ נילף דלא חשיב שינה ולראיה בעלמ' הבאתי הנך ראיות ולא ראיה גמורה ומסברא אינו חשוב שינוי, וגבי שאמרת שהרחיים שעל הנהר נקראים על שם העיר לכאורה נראה לכתוב דיתבא על צד נהרא פלונית כדאשכחן בצד קלניא מתא, ושלום בני ידידך שמשון ב"ר אברהם זלה"ה. בענין מי ספוקי העיר אעפ"י שיש פוסקים דאית להו שיש לכתוב כל מימי הספוק מהעיר מכל מקום הפוסקים האחרונים הסכימו שלא לכתוב כי אם רוב ספוקי העיר אם בארות אם מעיינות. וגם נמצא כתוב בשם רבינו פרץ ורבינו יצחק מקורביי"ל שלא לכתוב כלל לא בארות ולא מעיינות כי אם הנהר אם העיר יושבת על הנהר פן יבא לטעות, לכן טוב שלא לכתוב כי אם רוב ספוקי העיר היכא שהאחד מהם מן הבארות או המעיינות הוי רובא דרובא ואידך הוי מיעוטא דמיעוטא כמו אם (עשר) [תשע] הידות שותים מי באר והעשירית מי מעיין או בהפך [לא] היה ראוי לכתוב מי בארות ועל מי מעינות כי אם לתפוס רובא דרובא ולהניח מיעוטא דמיעוטא מאחר שכתבו הפוסקים האחרונים שאין לכתבם כלל ולכל הדעות אם לא נכתב כשר. ואם היה כות' על מי בארות או על מי מעינות ולפי האמת לא תחשב יושבת על מי בארות או מעינות כאשר אין מסתפקין מהם כי אם מעוטא דמעוטא איכא למיחש לפסול הגט לדעת מקצת פוסקים דנראה כמזוייף מתוכו שהרי בספוק תליא מלתא כמו שכתב המרדכי, אם כן פשיטא שיש למנוע מלהכניס עצמו באותו ספק אלא יכתוב רוב הסיפוק ויניח המיעוט, ובפרט כי בתלמוד לא הוזכר שיצטרך לכתוב לא בארת ולא מעינות עד כאן מצא' ממהרי"ק. ויוציא כל אחד מן העדים בפה שהוא חותם לשם פלוני ולשם גרושי אשתו פלו' ויחתמו זה בפני זה וזה תחת זה בראש השטה ממש ולא ירחיקו מן שטה אחרונה יותר משטה אחת. ויש שמשרטטין י"ג שטות ואותה שטה אחרונה מחלק אותה לשתי שורות קצרות אשר בה יחתמו העדים זה תחת זה, והכתיבה מהעדים ג"כ תהיה תמה ונכרת ושלא יהיו דבוקים האותיות כמו הגט עצמו. אבן העזר ואם ירצו העדים יחתמו זה אח' זה בשיטה אחת, ואם ירצו יחתמו זה תחת זה בשתי שטות ואח' שיחתמוהו יתנוהו לבעל עכ"ל. בעדי חתימה אם מוחזקים הם בשנים די משום דק"ל עדי מסירה כרתי ובשעת מסירה יש כמה עדים גדולי' שהרי רגילות (ליתא) [ליתן] במנין. מרפ"א. וצריך שיהא הגט יבש בשעת נתינה שלא יוכל להזדייף, ויזמינו עדי מסירה, ולי הדיוט נראה דאחרי דנהגינן ליתן הגט במנין טוב יותר שלא ליחד ב' עידי מסירה פן ח"ו ימצא אי זה ערער דפסו' עליהם רק יאמרו שמעו כלכם הכשרים להעיד, ויש ליזהר מאד בזה לומר שישמעו הכשרים להעיד דוקא כדי לסלק הפסולים מאותה עדות שאם לא היה מיחד עדי מסירה רק היה נותנו סתם לפני העומדים שם ונמצא א' מהם קרוב או פסו' אם נתכון להעיד הרי העדות בטלה לדעת פוסקים, ובאיסור ערוה יש לחוש מאד בדבר סמ"ק כתב וצריך שיתן לה בפני עדים כשרים שנאמ' על פי שנים עדים ואפי' יהיו אותם החתומים בגט כשרים עכ"ל. ולי הדיוט נראה דטוב ליקח העדים החתומים בגט מליחד עדים אחרים כי לדעת הרי"ף היה פסול ליקח אחרים משום דבר ולא חצי דבר. ודעת התו' שאין אומ' דבר ולא חצי דבר אלא בעדים שאין מגידים כל מה שידעו באותו דבר אבל אם הגידו כל מה שראו באותו דבר אינו נקרא חצי דבר א"כ טוב ליקח החתומים בגט. וצריך שייבש הגט טרם יחתמו העדים ושייבש החתימות קודם הנתינה לבעל ויבא המגרש' והמתגרשת לפני המורה צדק וישאל להם אם הם מתרצים בגט זה ואם יש תקנה לבלתי יתפרדו, ואם נשבע הבעל ליתן גט יתירו לו שבועתו למהר"ף אך יתן ערבון, עכ"ל, טוב לשאל לו אתה נותן גט זה לרצונך, כלום עשית שום איסר או שבועה שמכריחך ליתנו תאמר לנו ונתיר לך. ואם ישאל על נדרו או אסרו יתירו לו ויודיעו לאשה כי הותר האסר אולי תחזור בה ולא יוכל לגרשה כי יש חרם קדמונית שלא לגרש אשה בעל כרחה, ואחר כך יאמרו אתה מבטל כל מודעות ומודעא דמודע' ומודעא דנפקי מן גו מודעא דמודעי עד סוף כל מודעות וכל דברי' שמסרת שגורמי' לבטל גרושין אלו, ואתה מגרש בלב שלם בלא שום אונס ובלא שום תנאי, והוא אומר הן על כל דבר. גליון כיצד בטול מודעות שיאמרו לו העדים אמור לפנינו שכל הדברי' הגורמים לבטל הגט שמסרת הרי הן בטלים והוא אומ' הן ע"כ. ואני הנהגתי לבטל המודעות לפני ב"ד קודם הכתיבה וקודם הנתינה ולאחר שכל המודעות שמסר שהו' מבטל ולא אתי מודעא דסהדי ומרעי מעשה ב"ד דאלים דאפי' בתרי אמרינן [ב"ב מ"ט ע"א] לא אתי על פה ומרע לשטרא כל שכן מעשה ב"ד, וגם לקרוע הגט בב"ד כדרך שלא יהא ניכר או לשרפו, וגם טוב ליחד עידי מסירה או עדי חתימה או עדים אחרים כדפי' רשב"ם ור"ת ביש נוחלין וגם בסנהדרין ופרץ כהן במהר"ר יצחק כהן, גם ראוי מאד שיהיו העדים עם הבעל משעת כתיבה עד שעת נתינה היכא דאפשר, מלשון הפוסקי' וגם בגמ' משמע שהעדים עידי מסירה יקראו הגט קודם נתינה ולאחר נתינה. ומר"ג כתב ויקראוהו העדים או יעיינו בטוב שזהו גט שחתמו ואותו שנכתב בשבילה. עכ"ל. ואנן נהגינן שהחכם קורא אותו אח"כ אחרי קראו ישאל להם, וכן ראיתי ששואל תחלה לסופר זהו גט שכתבת, כתבת אותו בצווי הבעל לשמו ולשם גרושי אשתו פלוני' והוא אומ' הן. ושואל לעדים לכל א' לבד שמעת שצוה הבעל לסופר לכתוב גט לשמו ולשם גרושי אשתו פלני' אתה מכיר שהוא גט זה, ואתה חתמת בצווי הבעל חתמת לשמו ולשם אשתו פלונית, אתה מכיר חותמך, חתמת בפני חברך, אתה מכיר חתימתו והוא משיב הן הן על כל שאלה. וגם השני כמשפט הזה יעשה לו, ואח' כך יתן הגט לבעל. ויצוה לאשה שתהא ידה פתוחה לקבל הגט ולא יהיו ידיה במדרון שיוכל הגט ליפול, ולא תקפוץ ידה עד יאמר לה, ויתן הבעל הגט בידה, וטוב להשביע הבעל בשבועה ובחרם שלא בטל הגט בשום ענין ושלא מסר שום מודעא ולא אמר שום דבר יגרום שום בטול בגט, וזה יעשה סמוך למסירת הגט בשעה בטול מודעות בפעם שני' וכה יאמר טרם ינתן הגט לכל העומדים שם שאם יש שום אדם שיודע שום פסול נגד הגט וירצה לערער בו דבר יאמר אותו קודם שינתן כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט. וכה יאמר לה כשיתן הגט, לשון מהר"ף, הרי זה גטיך והתקבלי גטיך זה והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, ויש אומרים מעכשיו, ומהר"ף היה מקרא לבעל תיבה אחר תיבה למי שאינו יודע. ויש אומרים שהיא תאמר הנני זוכה בגט זה. ואחרי שהניח הגט בידה ויסלק את ידו מכל וכל אז תקפוץ את ידה ותחזיק בגט ולא תניחנו ליפול ויזהר שלא תסייע לה חברתה לקבל הגט שאם תסייע לה שום אדם היה פסול והיה צריך ליתנו לה פעם אחרת, ואחר כך יקח החכם הגט מידה ויקראנו בפני העדים.
